שימוש בצבעים בעבודות עץ

מאת: אורי ברקן

אם אתם רוצים להתחיל פרויקט כלשהו הדורש צביעה, כדאי לכם להכיר את העקרונות הקשורים לצבע, במיוחד כאשר אתם רוצים להתאים את הפריט החדש לפריטים קיימים.

קצת היסטוריה
כאשר מסתכלים על צבע, אנו יכולים להבחין כי הגוון שלו משתנה בהתאם לתאורה ולסביבה. למה זה קורה? מכיוון שהצבע מגיע מהאור. צבע הוא התוצר של אורכי גל הנספגים או משתקפים על פני שטח של אובייקט.

מאז מתמיד האדם היה מודע לשמיים הכחולים, לעלים הירוקים ולפרחים האדומים, אבל הגורם המדעי לתופעת הצבע התגלה רק במאה ה-19, למרות שפילוסופים כגון אריסטו, אפלטון ופיתגורס דנו במהות הצבע כבר בתקופות הקלאסיות. על פי אריסטו, הצבעים הפשוטים היו של האלמנטים שמיים, מים, אדמה ואש, והם נוצרו מערבוב בין אור וחושך. עוד הוא כתב, כי צבע שחור המעורב עם אור שמש ואור האש יהפוך לצבע ארגמן. בהמשך, ליאונרדו דה וינצ'י, בדומה לאריסטו, האמין כי הצבע מגיע מהאובייקט עצמו. הוא כתב שהצבע הפשוט ביותר הוא הלבן, והוא הגורם לכל הצבעים, בעוד שהשחור משולל מצבעים לגמרי. הוא סידר שישה צבעים לפי הסדר הבא: לבן, צהוב, ירוק, כחול, אדום ושחור. הוא הגדיר שהלבן הוא "נציג" האור ושבלעדיו שום צבע לא מתקיים, הצהוב הוא לאדמה, ירוק למים, כחול לאוויר, אדום לאש, ושחור לחושך. הוא גם ציין שירוק נובע מכחול וצהוב, אך הוא לא ציין שום ניסיון מדעי על מנת להוכיח זאת.

בשנת 1665 סר אייזיק ניוטון גילה שאור השמש יכול "להתכופף" בדרגות שונות כאשר הוא עובר דרך פריזמות. תופעה זו יוצרת קשת של צבעים מאדום (הקרניים ה"כפופות" ביותר) דרך כתום, צהוב, ירוק, כחול וסגול (הקרניים הכי פחות "כפופות"). גילוי זה דחה בעצם את התיאוריה של אריסטו שהצבע מגיע מהאובייקט. ניוטון ייחס את התופעה לגופיפים או חלקיקים קטנטנים המתעופפים ממקור האור.

ניוטון הוכיח את התיאוריה שלו על ידי הקמת פריזמת זכוכית בתוך חדר חשוך. אור השמש חדר לתוך החדר דרך חור בתריס. כאשר האור הזה עבר דרך הפריזמה, נגלה ספקטרום הצבעים. זו הייתה ההוכחה שאור הוא המקור לכל הצבעים. כאשר הוא ניתב את ספקטרום הצבעים בחזרה דרך פריזמת זכוכית נוספת, נוצר אור לבן, מה שהוכיח שצבע לבן הוא תרכובת של כל הצבעים, ושכל הצבעים מוצגים באמצעות אור לבן. באמצעות ניסויים נוספים, הוכיח ניוטון כי צבע האובייקט נקבע על ידי השתקפות סלקטיבית של קרן האור, וכאשר אור פוגע באובייקט, חלק מקרני האור נספגות ונעלמות וחלק משתקפות ומפיקות את צבע האובייקט.

אחד הדברים החשובים בעבודתו של ניוטון בנושא הצבעים, הוא שניוטון היה הראשון לסדר את הצבעים במעגל. המעגל שלו כלל 7 צבעי יסוד, שהתבססו על 7 הפלנטות ו-7 התווים במוסיקה: אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, כחול אינדיגו (כחול כהה) וסגול. תאוריית 3 צבעי היסוד אדום, כחול וצהוב פורסמה רק כ-100 שנה אחר כך על ידי אדם צרפתי בשם ז'אן סי. לה בון, ומאז היא הבסיס לכל עבודה המערבת פיגמנטים של צבע.

ללא אור – אין צבע. חשכה מוחלטת מבטלת את כל הצבעים. אנו יכולים לראות צבע אמיתי של אובייקט רק כאשר הוא מואר היטב באור טבעי.

כל דבר בטבע מורכב מיסודות כימיים שונים. ליסודות אלה ולשילובים שלהם יש דרגות שונות של יכולת ספיגת קרני האור. בהתאם ליסודות הכלולים באובייקט, לכל אובייקט יש צבע ייחודי משלו. כאשר נתבונן בצבע נתון של פיגמנט גולמי, אנו למעשה מסתכלים על יסוד כימי (או קומבינציה של יסודות כימיים) המחזיר קרני אור מסוימות.

כל אורכי הגל של צבעים יוצגו באור טבעי לבן, אך לא כולם מוצגים באור מלאכותי. לכן, ישנם אובייקטים שצבעם יראה שונה כאשר נעביר אותם ממקום המואר באור טבעי למקום המואר באור מלאכותי.

בתחילת המאה ה-19, סר תומאס יאנג מגלה שלכל צבע בספקטרום יש אורך גל שונה. הוא הוכיח למשל, כי אורך הגל של צבע אדום הוא ארוך יותר מזה של הצבע הסגול. הממצאים של יאנג הובילו בסופו של דבר לגילויים של הגלים הבלתי נראים של אינפרא-אדום, קרני X (רנטגן) ואולטרא-סגול, עלי ידי מדענים אחרים.

מונחים הקשורים בצבע
גוון (Hue) – זהו המימד הראשון של הצבע. באמצעות הגוון אנו יכולים להבדיל בין צבע אחד לאחר, והוא בעצם שם נרדף לצבע. שלושת צבעי היסוד (אדום, כחול, צהוב) הם גוונים בעוד ששחור ולבן הם אינם גוונים.

ערך הצבע (Color Value) – זהו המימד השני של הצבע. לבן ושחור הם הערכים הגבוהים והנמוכים ביותר של האור בהתאמה. ללבן יש את הערך הגבוה ביותר של החזרת האור, בעוד שהשחור הוא בעל הדרגה הנמוכה ביותר של החזרת האור. בספקטרום הצבעים, כל הצבעים הבהירים הם בעלי ערך צבע גבוה יותר מהצבעים הכהים, כאשר ערך הצבע הוא ביחס לסולם הלבן-שחור.

עוצמת הצבע (Chroma) – הערך השלישי של הצבע. הערך המבדיל בין צבע חזק וברור מצבע חלש ודהוי. צבעים בעלי עוצמה גבוהה נחשבים לכאלו שלא התערבבו עם צבעים אחרים או שחור\לבן.

צבעי יסוד (Primary Colors) – הצבעים כחול, אדום וצהוב. לא ניתן להשיג אותם על ידי ערבוב של צבעים אחרים אחד עם השני.

צבעים משניים (Secondary Colors) – הצבעים המתקבלים מערבוב שווה של שניים מצבעי היסוד: כתום הוא תוצאה של צהוב ואדום, סגול הוא תוצאה של אדום וכחול וירוק הוא תוצאה של כחול וצהוב.

צבעי ביניים (Intermediary Colors) – הצבעים המתקבלים מערבוב שאינו שווה של שניים מצבעי היסוד, כמו לדוגמה ירוק-תפוח.

צבעים שלישיים (Tertiary Colors) – הצבעים המתקבלים על ידי ערבוב שני צבעים משניים. לדוגמה כתום וירוק נותן צבע זית, סגול וכתום נותן צבע חום-אדמדם וכו'.

צבעים משלימים (Complementary) – צבעים המופיעים בניגוד לצבעים אחרים בגלגל הצבעים. לדוגמה אדום מול ירוק, כחול מול כתום וצהוב מול סגול. כאשר מערבבים כמות שווה משני צבעים משלימים מתקבלת תוצאה של צבע חום כהה אפרפר (למרות שבתיאוריה תוצאת הערבוב אמורה להיות צבע שחור).

צבעים חמים (Warm Colors) – צבעי השמש והאש – אדומים, צהובים, כתומים, אדומים-סגולים וכו'.

צבעים קרים (Cool Colors) – צבעי הקרח והמים – כחולים, ירוקים-כחולים, כחולים-סגולים וכו'.

צבע בגימור פריטי עץ
בנושא גימור לרהיטים, ניתן להוסיף לצבע העץ מגוונים (פיגמנטים) או זיגוגים ושרפים שונים, וישנם גם חומרי כיסוי נוספים הנותנים ברק בכל מיני דרגות ושקיפויות שונות מצבע אמבר קלאסי ועד גימור שקוף לחלוטין שאינו מצהיב. כאשר מסתכלים על התוספות הללו בשכבות השונות, הן משתלבות היטב כך שהעין שלנו מקבלת את השילוב הסופי כצבע של העץ שצבענו. כאשר מדובר על גימור שקוף לצבע העץ עצמו ישנה משמעות גדולה בצבע הסופי אותו נקבל לאחר הגימור.

את ערבוב הצבעים והתאמתם יש לעשות באור יום טבעי על מנת להבין את התוצאה ולדעת למה לצפות. בחירת סוג העץ גם היא חשובה לתוצאה – קשה להשיג גימורים בהירים על עצים כהים. דוגמאות נוספות:

• גימור של וואש לבן על עץ דובדבן או מהגוני יהיה כפוף לנטייה הטבעית של העץ להתכהות עם הזמן.
• גוון אדום המיושם על עץ מהגוני חדש, ייתן תוצאה של אדום אינטנסיבי יותר בגלל שגם הגוון הטבעי של העץ הוא אדמדם. שילוב של שני אלו נותן את התוצאה הזו. על מנת למתן את האדמומיות – אפשר להוסיף מעט כחול או ירוק לגימור האדום.
• לפרויקטים בהם יש צורך בצבעוניות אחידה ובמינימום נראות של המרקם, לא כדאי לבחור עצים בעלי צבע מודגש. לפני ההדבקה אפשר למרוח מדלל או אלכוהול כדי לגלות כיצד יראה העץ לאחר הצביעה – מה יודגש ומה לא.

מערכות צבעים
כמה תיאוריות ומערכות צבעים שונות פותחו במהלך השנים. מערכת הצבעים המקובלת ביותר נקראת על שם לואיס פראנג (Lewis Prang), הממציא שלה. מערכת זו משתמשת ב-12 צבעים כדי להשלים את הספקטרום – 6 צבעי בסיס + 6 צבעי ביניים (צבע ביניים הוא שילוב של 50%-50% של שני צבעי בסיס סמוכים.

ששת צבעי הבסיס של מערכת זו הם: אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול וסגול בסדר זה, המסודרים על המעגל כאשר האדום נמצא בחלק העליון בשעה 12, ושאר הצבעים ברווחים שווים עם כיוון השעון. ניתן לראות שצבעי הבסיס של פראנג הם שלושת צבעי היסוד (אדום, כחול, צהוב) ושלושת צבעי הביניים (כתום, ירוק, סגול). על פי המערכת של פראנג, לבן ושחור אינם נחשבים לצבעים ולכן אינם מופיעים עת המעגל.

חשוב מאוד שאדם העוסק בגימור רהיטים, יכיר היטב את תיאוריות הצבעים, כי זה מקל על עבודתו בערבוב הצבעים והכנתם לקראת גימור הרהיטים. תיאוריה זו היא תיאוריה פרקטית, שכן כמעט כל הצבעים והפיגמנטים בתעשיית הגימורים הם ערבובים של צבעי הבסיס וצבעי הביניים.

אחת ההמצאות החשובות בתחום העזרים לגימור רהיטים, המבוססת על מערכת הצבעים של פראנג, היא "מחשב הצבעים" של גרומבכר (Grumbacher). זהו עזר הנראה כגלגל צבעים שעליו גלגל נוסף עם חלונות. דרך החלונות ניתן לראות התאמות של צבעים והמלצות לתערובות צבעים שונות. גם ניתן לראות גוונים שונים כאשר מוסיפים להם לבן או שחור. מחשב הצבעים מאפשר ללמוד את גלגל הצבעים ולשנן אותו, וכן להבין את זיקתם של הצבעים אחד לשני.

כאשר מוסיפים לבן לצבע או לתערובת צבעים אנו יוצרים גוון – מגוונים – ובעצם מעלים את ערך הצבע. גוון הוא ערך בהיר של כרומה (עוצמת הצבע).

כאשר מוסיפים שחור לצבע או לתערובת צבעים אנו יוצרים הצללה, ובעצם מורידים את ערך הצבע. הצללה היא ערך כהה של כרומה.

כאשר עובדים עם צבעים אנחנו בדרך כלל מגוונים הצללות. לדוגמה: חום הוא הצללה של כתום (הכתום עורבב עם שחור). כאשר אנו מוסיפים לבן לצבע החום שנוצר, אנו יוצרים צבע שהוא גוון של הצללה.

כאשר אנו מוסיפים צבע אחד לאחר בהדרגה, כל הוספה היא טון של הצבע. לדוגמה: כאשר מוסיפים צהוב לאדום, אנו יוצרים כתומים – ככל שנגדיל או נקטין את תוספת הצהוב לאדום ייווצרו טונים כתומים.

הצבעים והפיגמנטים הנמצאים בשימוש בתעשיית גימור הרהיטים אינם צבעים טהורים. אפילו השחור והלבן אינם טהורים. במיזוג הצבעים והפיגמנטים, אנו למעשה ממזגים גוונים והצללות. הפיגמנטים הנמצאים בשימוש רב כגון אדום שרוף, סיינה גולמית, צהוב כרום וכדומה, הם אינם צבעים טהורים.

אם צבעי יסוד טהורים היו זמינים בצבעים ופיגמנטים, העבודה של מערבב הצבעים הייתה פשוטה יותר, אבל הם לא, ולכן עבודת ערבוב הצבעים יותר מורכבת.

פלטת הצבעים
זהו מבחר הצבעים הנבחרים על ידי האדם העוסק בגימור הרהיט שישמשו אותו לפרויקט. אין צורך בכל הצבעים והפיגמנטים הזמינים, אבל כן צריך לפחות אדום, כתום, צהוב, ירוק וכחול, וכן שחור ולבן, על מנת שהעבודה תהיה יעילה. הפיגמנטים צריכים להיות קרובים ככל הניתן לצבע הטהור. לצבעים שצויינו, ניתן להוסיף בתור בסיס גם: צהוב אוקר, אדמדם גולמי, אדמדם שרוף, סיינה גולמית, סיינה שרופה, חום ואן-דייק.

את הצבעים אפשר להשיג באמצעות כמה חומרי גיוון: פיגמנט באבקה לשימוש בריטושים ותיקונים בסיום, שמן להתאמת גימורים על בסיס שמן, גווני לכה מרוכזת לערבוב צבעים מבוססי לכה.

להלן פירוט הצבעים השונים והרכבם:

• אדמדם גולמי – גוון חום המורכב מכחול-ירוק ואדום, וכאשר מוסיפים לו לבן הוא הופך לאפור ניטרלי.
• אדמדם שרוף – חום חם המורכב מאדום, כתום-אדום וירוק. כאשר מוסיפים לו לבן הוא הופך לבז' חמים.
• סיינה גולמית – מורכבת מצהוב, אדום וכחול-ירוק. כאשר מוסיפים לה לבן היא הופכת לגוון שמנת.
• סיינה שרופה – מורכבת מאדום, אדום-כתום וכחול. כאשר מוסיפים לה לבן היא תהיה בגוון לבנים אדומות, ובתוספת לבן נוסף היא תהיה בגוון ורוד אדמדם. אם מוסיפים אפילו עוד לבן, הגוון ישמש כבסיס לעלי זהב. תוספת של לבן וחום ואן-דייק יפיק גוון בז' ארגמני.
• כתום – שילוב של צהוב ואדום.
• ירוק – שילוב של כחול וצהוב.
• סגול או ויולט – שילוב של אדום וכחול.
• אדום ושחור עם מעט צהוב ייתן גוון חום.
• אדום וירוק גם ייתן גוון חום.
• לבן ושחור ייתן גוון אפור.
• אפור המתווסף לצהוב ייתן גוון ציטרון.
• אפור המתווסף לאדום ייתן גוון אדמדם.
• אפור המתווסף לכחול ייתן גוון זית.
• סגול עם לבן נותן גוון אורכידאה.
• ורוד הוא שילוב של אדום ולבן.

זהב וברונזה
אותם עקרונות החלים על הצבעים הרגילים, חלים גם כאן. הכסף והעופרת משמשים להבהרת הזהב ולהענקת גוון קר, וצבעי הנחושת משמשים לגוונים חמים יותר.

הצבע המוזהב היה מיושם בדרך כלל על בסיס אדום או צהוב, בעוד שהצבעים הכסופים יושמו על בסיס שחור או אפור. צבעי הבסיס אמנם לא נראו בעבודה המוגמרת, אבל עדיין ניתן היה לראות את השפעתם על הטון.